<h1>רבינו ירוחם ני"ז ח"א</h1>
<h2>דף צו:</h2>
החרצנים שמשליכין עליהן מים דינם כדין שמרים שהשליכו עליהן מים וגריעי טפי כך משמע בפסחים [מ"ב ע"ב]. וכתב הרמב"ן דוקא בחרצני' שלהם שעוצרין אותן בקורה ולא נשאר בהן לחלוחית יין ואי' נותנים בהן מים אלא כדי שיחמצו, אבל בחרצני' שלנו שנדרכין בידי אדם ומשליכין בהן מים שנשאר בו יין וגרעינים שלמים, דאפילו השליך שלשה מדות מים ובאו שלשה או פחות משלשה, יין הוא שהמים נבלעין בזגין, ובמה שיוצא יש בו יין מרובה, ויש בו משום יין נסך ולמטה אכתבנו בסוף ח"א.
שמרים של יין נסך התמד שלהם לעולם אסו' אפילו השליך כמה פעמים מים, אבל בתמד שלנו אין לאסור בו מגע גוי כאשר אכתוב. ותמד שעושין מהמים שמשימין בחרצנין שדרכו ברגלים ולא נעצרו בגלגל וקורה יש להחמיר בתמד בראשון ושני כלומר אם השליך בו מים שני פעמים לאסור במגע גוי עד שיהיה כל כך גרוע שאין דרך בני אדם לשתותו ואף על פי שאין מברכין עליו ב"פ הגפ', כך כתב הרבי יונה בבבא בתרא על ההיא דאחד שכר שעורים ואחד שכר תמרים. ועוד כתב וכל זמן שלא מצא בשמרים תמד יותר אלא כמו שהשליך ממים בפעם שני' שהשליך בו מים אינו אוסר בו מגע גוי. (והראב"ד) [וה"ר אברהם אב"ד] כתב דאין מגע גוי אוסר בתמד זולתי כשראוי לברך עליו ב"פ הגפן והוא כשהשליך שלשה מדות מים והוציא ד'. והראב"ד כתב כיון שאנו רואין שהתמד משובח לשתיה מיחלף ביין גמור ואין להתיר בו מגע גוי ושמא מנסכין אותו לע"ז. ודברי הרמב"ן כתבתי למעלה בראש זה החלק בדין החרצנים שמשליכין בהן מים ושם כתבתי דין שמרי יין נסך ודורדיא ר"ל שמרי יין.
